|
|
דוד (גרין) בן גוריון (1973-1886)
|
[ ]
|
|
בן גוריון - "עם רבים כלבדו"
|
|
מנהיג תנועת העבודה הציונית, יו"ר ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית, ראש
הממשלה הראשון של מדינת ישראל ושר הביטחון שלה. זכה להיות המנהיג שהכריז על הקמת
מדינת ישראל, פעל רבות לביצורה ולעיצוב דמותה.
|
| |
דוד גרין נולד
בפלונסק שבפולין בשנת 1886. הוא קיבל חינוך עברי ב"חדר מתוקן" שייסד
אביו, אביגדור גרין והתחנך על ערכי הציונות . מגיל צעיר נמשך לעסקנות ציבורית וכבר
בגיל 14 ייסד עם כמה נערים אגודת נוער ציונית בשם "עזרא", שבה התחייבו
חברי האגודה בשבועה לדבר ביניהם רק בעברית.
דוד גרין עלה בשנת
1906 לארץ עם חלוצי העלייה השנייה, בהשפעת אמונה עזה בהגשמה המעשית של הציונות על
ידי שיבה והשתרשות באדמת הארץ. לימים עבר לסג'רה (אילניה), שם הוקם ארגון
"השומר".
ב-1910 צורף
למערכת "אחדות", עיתון "פועלי ציון" ועברת את שמו - לבן
גוריון. בן גוריון צידד בהשתלבות באימפריה העות'מאנית, וכדי להיות כשיר להגן על
היישוב היהודי מבחינה משפטית, יצא בשנת 1911 עם חבריו, יצחק בן צבי וישראל שוחט,
ללמוד משפטים באוניברסיטה של קושטא (אינסטנבול). במלחמת העולם הראשונה הואשמו בן
גוריון ובן צבי באי נאמנות לתורכיה והוגלו לאלכסנדריה. משם יצאו לארה"ב.
בשנת 1917 נשא
בן גוריון לאישה את פולה מונבז, שהייתה פעילה ב"פועלי ציון". בשובו לארץ
התמסר לפעילות ציבורית והיה ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" (1919) ומבין
ראשיה כל שנות קיומה. הוא היה גם נציג ההסתדרות של התנועה הציונית והיישוב.
בקונגרס
הציוני ה-19 ב-1935 נבחר ליו"ר ההנהלה הציונית ולראש הנהלת הסוכנות היהודית
בירושלים. הוא ייצג את היישוב היהודי בפני ועדות החקירה השונות מחו"ל, שבאו
לחקור את הסכסוך היהודי-ערבי. בן גוריון גם ניסה להגיע להסכם עם מנהיגים ערביים על
הקמת שתי מדינות בארץ, על מנת להגשים את הרעיון הציוני, ולו בחלקה של הארץ.
פרסום
"הספר הלבן" ב-1939 לא ריפה את ידיו והוא קרא להגברת העלייה, גם ללא
רישיונות מהבריטים ולהקמת נקודות התיישבות חדשות.
לאחר שנתקבלה,
ב- 29 בנובמבר 1947, ההחלטה במליאת או"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, נרתם
בן גוריון לעמוד בראש היישוב היהודי ולהכינו למלחמה על הקמתה והגשמתה.
כמו כן היה
איתן בדעתו להכריז על כינון המדינה במועד, שבו עמד להסתיים המנדט הבריטי, ה' באייר
תש"ח 11 במאי 1948. הודות להנהגתו הנחושה ניצחה מדינת ישראל במלחמת העצמאות
את צבאות ערב.
בשנים 1948-
1954 היה ראש ממשלה ושר הביטחון. אחר כך פרש לשדה בוקר, בנגב ועבד בו בדיר הצאן.
ב-1955 חזר לראשות הממשלה ורק בשנת 1963 פרש סופית.
בשנת 1965,
בעקבות חילוקי דעות קשים בעניין פרשת לבון, פרש דוד בן גוריון ממפלגתו וייסד מפלגה
חדשה "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י). כאשר רפ"י התאחדה עם
מפא"י בשנת 1968, נבחר בן גוריון לראשות "הרשימה הממלכתית".
בשנת 1970פרש מן הכנסת ומן החיים הציבוריים
והתרכז בהכנת יומניו לדפוס. פרסם ספרים רבים ומאמרים שרובם ככולם עוסקים בהיסטוריה
של הקמת המדינה.
בן גוריון זכה להערצה רבה בקרב העם היהודי ובעולם
כולו ונחשב בין גדולי האישים היהודיים בתולדות עם ישראל. הוא נפטר ב-1973 ונקבר
בשדה בוקר. שורה שלמה של מוסדות ורחובות בארץ נקראים על שמו.
|
|
|
|
|
|
תפקידי דוד בן גוריון:
חבר הוועד המרכזי של פועלי ציון (מ-1906)
חבר במערכת "אחדות", עיתון פועלי ציון (מ-1910)
מנהיג של אחדות העבודה (1930-1919)
ראש המשרד הפוליטי של פועלי ציון בלונדון (1921-1920)
מזכיר ההסתדרות הראשון ואחדות העבודה (מ-1921)
נבחר ליו"ר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית (מ-1935)
יוזם איחוד של מערך כוחות ההגנה של היישוב (1946)
ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948 - הכריז על הקמת מדינת ישראל.
ראש הממשלה ושר הביטחון, הראשון במדינת ישראל (1949- 1954 , 1955 -1963)
חבר הכנסת (1949- 1970)
מייסד רפ"י (1965)
ראש "הרשימה הממלכתית" (1969-1968)
|
|
|
|
[ ]
|
אוספי הארכיון 
